מרכז סקרל מוגדר, אנרגיית כוח החיים והחיים עצמם -
למה גם כשיש אנרגיה מוגדרת קבועה לא תמיד יש אנרגיה?
דוגמא מהשטח
אחת המשתתפות בקורס הגיעה עם תחושת עייפות כרונית, חוסר סיפוק מהעבודה, ומעין לחץ תמידי "להיות בתנועה".
במפת העיצוב שלה היה מרכז סקרל מוגדר, והבנו יחד שיש לה כמות עצומה של אנרגיה – אבל היא מופעלת לא נכון. כשהתעמקנו בתרשים, התגלה שהרבה מהעשייה שלה נבעה מהרגלים חברתיים: "צריך להספיק", "לא נעים לסרב", "אם לא אעשה - אאכזב".
היא פעלה מהראש - במקום להגיב למה שהחיים מביאים. אחד הרגעים המרגשים ביותר היה כשעצרנו לרגע ושאלתי אותה שאלה פשוטה: "את רוצה את זה?"
וראיתי איך הגוף שלה מגיב לפני שהיא בכלל הספיקה לחשוב. פתאום היא הבינה את ההבדל בין "כן" של הראש לבין "כן" של הסקרל.
מאותו רגע, היא התחילה לתרגל תגובה גופנית – בעבודה, בבית, במערכות יחסים – והאנרגיה חזרה אליה בהדרגה. היא שינתה את שגרת היום שלה, הפסיקה להתחייב למה שלא מרגיש נכון, והתחילה לבחור רק במה שגרם לה להרגיש חיה. כמה חודשים אחר כך היא אמרה: "לא האמנתי כמה אנרגיה יש לי… פשוט בזבזתי אותה במקומות הלא נכונים."
- וזכרו - גם זה היה בהשגחה פרטית, מה שלא ידענו לא ידענו- אבל מרגע זה הכל יכול להשתנות לטובה:)
אז מהו הסקרל המוגדר?